תערוכה פתוחה 05/05/10

תחום המאגיה נוכח בחיינו באופנים רבים ומגוונים על אף שבמקרים רבים איננו מודעים כלל לכך שחפצים בהם אנו משתמשים ופעולות אותן אנו מבצעים נושאים אופי מאגי מובהק. הדוגמאות לכך רבות מספור: נקישה על עץ, אמירת נוסחאות מגוננות כגון "טפו טפו טפו" או "בלי עין הרע", הענקת שם לילד רק לאחר לידתו, האמונה בכוחה המגונן של המזוזה ושימוש בקמיעות כגון חוט אדום או ח'מסה. שורשיהם של מנהגים ואמונות מאגיים רבים נעוצים בתקופות קדומות בהיסטוריה היהודית. כמה מהם איבדו במהלך הדורות את משמעויותיהם המקוריות, ובכל זאת הם נפוצים גם כיום. דוגמה מובהקת לכך היא הנוסחה המאגית המפורסמת "אברקדברה", המופיעה על קמיעות מן המאה השלישית לספירה וממשיכה להישמע גם כיום במופעי קסמים.

בתערוכה זו אנו מבקשים לבחון את מקורותיה והתפתחותה של המאגיה ביהדות, החל מימי הבית הראשון ועד ימינו. נתמקד באמונות, במנהגים, ובפרט בשימוש המעשי בחפצים מאגיים בחיים היהודיים היומיומיים.

כמו רבים כיום, האמינו הקדמונים כי העולם מלא בישויות על-טבעיות ובכוחות שונים כגון מלאכים, שדים, רוחות ועין הרע. לגורמים אלה יוחסה עוצמה רבה, והם נתפסו כאחראים לרבים מהאירועים היומיומיים – החיוביים, ובעיקר השליליים. על פי האמונה הרווחת ניתן לשלוט בכוחות הללו ולהפעילם במטרה להיטיב עם אדם או לפגוע בו. על סמך הגדרת המטרה של פעולות אלה, אנו יכולים להבחין בין כישוף (או מאגיה שחורה), לבין מאגיה (מאגיה מגוננת או מאגיה לבנה).

 החוק המקראי אוסר לחלוטין על כל צורה של כישוף (מאגיה שחורה):

            "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, יז)

 "לא ימצא בך ... ק?סם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וח?בר חבר וש?אל אוב וידע?ני וד?רש אל המתים" (דברים יח, י)

עם זאת, העיסוק במאגיה לבנה, כלומר, ההגנה מפני אומנויות שחורות, כוחות האופל והנזק שהם עלולים לגרום, לא נאסר ביהדות. אבחנה זו עולה מהמקורות המקראיים ומספרות חז"ל, וכן מתוך קמיעות רבים שנעשו למטרות מגוונות ונכתבו בחלקם הגדול בידי רבנים.

בתערוכה משולבים מוצגים שהושאלו בנדיבותם של: רשות העתיקות, המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ירושלים, מוזיאון עתיקות הגולן ואספנים פרטיים.

את התערוכה מלווה קטלוג מרהיב.